רגולציה ומשילות
משילות ודמוקרטיה הם שני צדדים של אותו מטבע: כשם שנבחר־ציבור נבחר לתפקידו על בסיס ״סדר יום״ שהציע, כך זכותו וחובתו ליישם סדר יום זה. המבנה הארגוני של הממשלה כיום מקשה לעתים על מימוש עקרון יסוד זה, הניצב בבסיסה של התחרות ההוגנת על קולות הבוחרים.
הגברת משילות המגזר הציבורי פירושה מתן החופש והיכולת לנבחרי הציבור לקבוע וליישם את המדיניות שבשמה נבחרו. משמעותה המלאה של משילות זו כוללת הליך תקין של יישום המדיניות תוך כיבוד זכויות יסוד, שמיעת מלוא הטיעונים ושקילתם ועריכת חשבון של התועלת והנזק לציבור.
מן הצד השני ניצבים אלו אשר פוגעים במשילות: חסמים פקידותיים, שחקני וטו, היכולת לסכל את "סדר היום" באמצעות חוסר מעש, דחיינות או סרבול, וכן המונופול שיש לפקידות המקצועית על המידע החיוני לשם קבלת החלטות וקריאת תיגר על נכונותן.
המכון נאבק על הגברת המשילות המהותית בישראל. משילות כזו מחזקת את הציבור בבואו להחליט אם לתגמל את נבחרי הציבור באמצעות בחירתם בשנית, או להענישם באמצעות הדחתם מהשלטון. במובן זה, חיזוק המשילות משמעותו חיזוק הדמוקרטיה. עוד מתחילת דרכו עוסק המכון בהגברת משילות המגזר הציבורי, צמצום הנטל הביורוקרטי ומיקוד הרגולציה להתערבות במקרים הכרחיים של כשלי שוק ויצירת תשתיות שוות הזדמנויות. אנו מאמינים כי הפתרון לבעיית המשילות נמצא במתן עדיפות עליונה לסדר היום הנבחר, בד בבד עם צמצום התלות בקבוצות לחץ, חיזוק המנגנונים המאזנים במערכת כגון שקיפות המידע, מקצוענות וביעור ניגוד עניינים, במקביל לחיזוק מעמדה של הכנסת כמפקחת אחראית על פעילות הרשות המבצעת.
לצד הגברת המשילות, ישנה חשיבות גבוהה לצמצום הביורוקרטיה ומיקוד הרגולציה. משחר ימיה סובלת הרגולציה ממספר ״מחלות״ מוכרות, כשהסכנה העיקרית היא ריבוי רגולציה שלא לצורך והחטאה במקומות בהם קיימים ״ברבורים שחורים״. הרגולציה אמנם מועדת מטבעה לבעיות, אך בישראל היא סובלת מבעיות ייחודיות שמקורן בריכוזיות החריגה של המשק. בשל הריכוזיות הגבוהה, כשלי רגולציה טיפוסיים יוצרים בעיות מאקרו חמורות על חשבון ציבור הצרכנים והחוסכים. הרגולטור אחראי ליצירת התנהלות שוק תקינה, תחרותית ולמניעת כשלי שוק. על כן, קביעת הרגולציה צריכה להתבצע תוך בחינת כל החלופות הקיימות על בסיס שיקולי עלות-תועלת, כשהאינטרס הציבורי עומד לנגד עיניו. על רגולציה אפקטיבית לכלול תכנית יישום מלאה ובלתי מתפשרת, הכוללת הליכי פיקוח, ביקורת ואכיפה.
ככלל, המכון גורס כי מקומה של התערבות ממשלתית בשלושה תחומים מרכזיים: יצירת תשתיות לחדשנות ופיתוח מנועי צמיחה משקיים, מזעור הפערים בגישה להשכלה ולהזדמנויות עסקיות וטיפול בכשלי השוק המאיימים לפגוע בגישה לשווקים. במסגרת תחומים אלה על הממשלה לפעול באופן נחוש, מקצועי ובלתי מתפשר.
