שיפור מערכת המס בישראל- צעדי מדיניות אפשריים

1. העברת האחריות על קידום הליכי חקיקת דיני המס לגורם אחר  

רשות המסים מקצה משאבים רבים לטובת ייזום וטיפול בהצעות חוק ותיקוני חקיקה בתחום המס, בעוד שהשיקולים שניצבים בפניה הינם לרוב שיקולים של העמקת גביית המסים ולאו דווקא טובת המשק כולו וראיה מאקרו-כלכלית רחבה.

כמובן שרשות המסים יכולה לשמש כגוף יוזם ומייעץ להליכי חקיקה רלוונטיים, אך בראש ובראשונה, עליה להתרכז לדעתי ביישום החקיקה הקיימת בשטח ולא להפנות משאבים רבים לטובת קידום הליכי חקיקה, כפי שמתבצע כיום.

הדוגמאות הבאות ממחישות את הצורך בהוצאת החקיקה מתחומי העשייה של רשות המסים:

 עיכוב של שנים עד לחקיקת הפטור לתושבי חוץ - במשך שנים ארוכות גורמים ברשות המסים עיכבו את חקיקתו של הפטור לתושבי חוץ ממיסוי רווחי הון בעת מימוש מניותיהם בחברות ישראליות, וזאת לנוכח חששה של רשות המסים שפטור כאמור יביא לאובדן בגביית מסים.

זאת, על אף שבפועל גביית המסים בישראל מאותם רווחי הון היתה יחסית מצומצמת, ובעוד שפטור דומה היה דבר מאד שכיח במדינות אחרות בעולם. מעצם העיכוב הרב שנגרם עד לחקיקת הפטור, נמנעו השקעות רבות במשק הישראלי.

היום, ברור ונהיר לכולנו שחקיקתו של הפטור היוותה צעד חשוב ומבורך, אשר תורם משמעותית לכלכלה הישראלית וניכר כי בפני רשות המסים עמד האינטרס הגבייתי גרידא ולא התועלת המאקרו-כלכלית של המשק הישראלי.  

 התנגדות ארוכת שנים לביטול הפטור ממס על הכנסות ריבית בשוק ההון – על אף שנציב מס הכנסה דאז, רו"ח דורון לוי, ניסה להביא לביטול הפטור שהוחל על הכנסות ריבית שנצמחו בשוק ההון, המהלך התעכב שנים רבות בעקבות התנגדותם של גורמים שונים ברשות המסים.

אין חולק על כך כי מיסוי הכנסות אלו הינו הכרחי וראוי. אילו גוף מקצועי אחר היה אמון על קבלת ההחלטה לבטל את הפטור, פני הדברים ודאי היו נראים אחרת.

לפיכך, אני מציע שהאחריות על הליכי חקיקת המס תועבר לידי גוף אחר במשרד האוצר, אשר אמון על טובת המשק כולו ואינו נמדד על היקפי גביית המסים.

2. הגברת אכיפה בסקטורים "מועדים לפורענות"  

בימינו אלו עדיין ישנם סקטורים שלמים באוכלוסיה, כדוגמת גורמים שונים במגזר החרדי, אנשי עולם תחתון או בעלי עסקים מסוימים מהמגזר הערבי, אשר שנים על גבי שנים מבצעים בריש גלי עבירות מס מתמשכות וחמורות.

היקף האכיפה שמבוצע מצד רשות המסים בקרב סקטורים אלה אינו משביע רצון בלשון המעטה.

מחד, התופעה הנרחבת הנ"ל פוגעת קשות באמון הציבור שכן נושא בנטל והדבר עלול להוביל לתגובת שרשרת ("אם הם לא משלמים, אז למה שאני אשלם?").

מאידך, כאשר ענפים מסוימים זכו ל"הסדרה" מצד רשות המסים (ראו ערך תעשיית היהלומנים), הדבר תרם רבות להגברת אמון הציבור במערכת.

ישנן תופעות כאלה ואחרות, כדוגמת מדריכי טיולים מסוימים (בתקופה שבה ענף התיירות בארץ עוד שגשג), אשר היו גובים עמלות במזומן ממסעדות שהיו מבקרים בהם יחד עם התיירים שהתלוו אליהם, בעוד שעמלות אלו לא היו מדווחות כנדרש בחוק ואף אחד לא פעל בנושא.  

הציבור מצפה לאכיפה משמעותית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בציבורים "עברייניים". ככל שמכניסים יותר אנשים לרשת המס והציבור מבחין שהטיפול כלפי פורעי חוק נעשה ביד רמה, כך גובר אמונו במערכת.  

לפיכך, הייתי מציע שרשות המסים תתגבר משמעותית את האכיפה בקרב הסקטורים המדוברים.

3. הארכת נוהל גילוי מרצון  

המעבר של ישראל לשיטת מיסוי פרסונלית בשנת 2003 הביא למצב שבו אנשים נורמטיביים שהחזיקו חשבונות בנק מעבר לים לעת צרה, הפכו בין לילה לפורעי חוק. נוהל גילוי מרצון איפשר הענקה של חסינות פלילית לאותם אנשים שרצו להסדיר את מצבם הרגיש לצד מיסוי הכנסותיהם שנצמחו לאורך השנים. עדיין לא כולם הספיקו לעשות זאת (וכנראה שיש כאלה שגם לעולם לא יעשו זאת), אבל חשוב שיהיה נוהל קבוע של גילוי מרצון שיימשך על פני מספר שנים.

בכל העולם רודפים אחר מעלימי מס וזאת ההזדמנות שלנו להביא שיפור מערכת יחסים בין רשות המסים לבין נישומים שכשלו בעבר בדיווח ותשלום והיו רוצים "לכפר" על מעשיהם.

לפיכך, הייתי ממליץ על חידוש הנוהל, על אחת כמה וכמה שאין צורך בהליכי חקיקה מורכבים לצורך חידושו ולנוכח העובדה שהוא תורם להעמקת גביית המסים בישראל. בד בבד, הייתי מציע לקבוע מראש ששנה לאחר חידוש הנוהל, תוחמר הענישה כלפי מי שמפר את החוק בעבירות מס חמורות של העלמות מסים והון לא מדווח. החמרה כאמור עשויה להוות תמריץ להסדרה כוללת מצד אותם מפרי חוק.

4. הקלת הנטל הבירוקרטי שמושת על נישומים

במקום לעודד שיח פתוח בין נישומים לרשות המסים ולהגביר את השיתוף פעולה ביניהם, סעיף 131ה לפקודת מס הכנסה, מאפשר לרשות המסים לפרסם רשימה ארוכה של עמדות מס חייבות בדיווח (נכון לשנת 2021, פורסמו כבר 135 עמדות, כשבכל שנה מתווספות כעשרות עמדות חדשות וחלקן גם לא מובנות היטב על ידי ציבור הנישומים).

כפועל יוצא, כלל הנישומים נדרשים לבחון בדקדקנות רבה אם הם נקטו בעמדה כזאת או אחרת, בעוד שהיעדר דיווח על נקיטת עמדה טומן בחובו אחריות פלילית.

הייתי מציע לרשות המסים לשקול צמצום משמעותי במספר העמדות החייבות בדיווח, לצד דרישה שאם נישום נקט באיזושהי פוזיציית מס, שייתן עליה גילוי נאות במסגרת הדיווח השנתי שלו. צריך להיות הוגנים וזאת לא הדרך הנכונה לדעתי להגברת שיתוף הפעולה.

‍